כשהתחלתי לתכנן את הטיול לנאפולי ואמלפי היה לי ברור שחייבים לבקר בפומפיי, העיר שקפאה לה בזמן, כי לא לבקר בפומפיי זה כמו לבקר בירושלים בפעם הראשונה ולא להגיע לכותל ברמת החשיבות.
עם זאת, הטיול לאתר ארכיאולוגי עם ילדים הוא לא פיקניק כי בסופו של דבר מדובר בארכיאולוגיה. גלי אבנים שפעם היו עיר, בית או חנות מסחר וחיו בהם אנשים מעולם אחר, מתרבות אחרת. למרות הדמיון המפותח של הילדים הם לא תמיד מצליחים להבין מה הם רואים ופסיפס בן 2000 שנה לא מסעיר אותם. באחריות.
מקצת שיטוטים בפייסבוק קראתי שסיור מודרך בפומפיי מומלץ כי מדובר באתר ארכיאולוגי ענק ובסופו של דבר הקירות החצי מתפוררים לא באמת מספרים את הסיפור אז להגיע ולא להבין מה אתה רואה זה קצת מבאס.
החלטתי לחפש סיור בעברית רק כדי שהילדים (ובעיקר בן ה 12) יבינו מה הסיפור ומה באמת היה שם הרבה מעבר לגמגומים שלנו על התפרצות הר געש שקבר את כל האנשים תחתיו.. (אגב בסיור תגלו שהוא לא קבר את כל האנשים..פומפיי היתה עיר גדולה וככל הנראה רוב האנשים ברחו בזמן חוץ מאלה שלא..)
נתקלתי באתר של ליאור. ליאור ישראלי לשעבר שמתגורר שעה מנאפולי יחד עם אשתו האיטלקיה ומוציא סיורים בעברית מספר פעמים בחודש לנאפולי ופומפיי.
יצא שבאותו שבוע היה רק סיור אחד לפומפיי כך שמצאתי את עצמי משנה את כל תוכנית הימים כדי שניהיה ביום הספציפי בפומפיי.
את ההזמנה לסיור ביצעתי דרך האתר שלו מה שהיה די נוח ויום לפני הסיור קיבלתי וואטאפ עם כל הפרטים על מקום המפגש (אחד משערי הכניסה בפומפיי)
קחו בחשבון שהסיור של ליאור הוא סיור שדרוש הגעה עצמית לאתר (לעומת סיורים מאורגנים שבדרך בשפה האנגלית שיוצאים מנאפולי ליום שלם בפומפיי והר וזוב).
נקודת המפגש לסיור היתה בשער כניסה בשם "פורטו מרינה" והוא בסמוך לתחנת הרכבת של פומפיי כך שזה מתאים גם למי שמגיע ברכבת מנאפולי. אנחנו הגענו ברכב אז חנינו בחנייה (בתשלום) בסמוך לשער.
הסיור ארך שעתיים והעביר אותו מדריך מטעמו של ליאור בשם סטפן, איטלקי יהודי דובר עברית שגר מספר שנים בישראל. במקום המפגש קיבלנו אוזניות אלחוטיות כדי שנשמע את ההסברים בבירור כשהוא מדבר למיקרופון מה שגרם לילדים להתרגשות לקראת הסיור.
בסיור עצמו סטפן לקח אותנו לנקודות עניין מרכזיות (צריך לזכור שפומפיי היתה עיר ענקית שעד היום חפרו רק 60% ממנה כך שאפשר לבלות בה גם יום שלם. נקודות העניין המרכזיות הן מספיקות לגמרי ותובלו בסיפורים על המקום, תרבות חיי היום יום של אנשי העיר שחיו בה לפני 2000 שנה כמעט
וכמובן מה קרה כשהר הגעש התפרץ וגילוי המקום במאה ה 18.
אפילו ביקרנו בבית בושת המפורסם (זה עם הפרסקאות המפורטות) אבל הילדים לא הבינו מה מספרים ומה רואים.
גולת הכותרת בסיור היה החלק שבו מגיעים לראות את ה"גופות" המגובסות בתנוחות בהם מתו. זוהי גם הנקודה עם הכי הרבה עומס של תיירים
רצינו לראות גם את ה"גופה" המפורסמת של הכלב הקשור אבל מסתבר שהיא נשלחה לתערוכה נודדת.
הקטן באיזה שהוא שלב לקראת סוף הסיור קצת השתעמם אבל החזיק מעמד יפה והגדול בן ה - 12 היה מרותק לסיפורים ואפילו ניגש להודות לסטפן בסוף הסיור ואמר שהיה לו מאד מעניין.
כמה דגשים:
פומפיי הוא אתר גדול ויש בו כמה שערי כניסה וחניות. תגיעו לפחות 15 שעה לפני הזמן כדי למצוא את המקום ולא להלחץ.
יש דוכני מזון ומסעדות (בכל זאת אתר תיירותי גדול) אבל מאד יקר
תביאו נעלי הליכה נוחות ומים.
במיוחד למטיילים עם ילדים, שירותים יש רק באמצע האתר ובהתחלה. תדאגו שילכו לשירותים לפני הסיור