שבועיים בפירנאים עם הילדים - חלק ג' : בחזרה לפירנאיים הספרדים וברצלונה

לחלק א' - הפירנאים הספרדים - לחצו כאן

לחלק ב' - הפירנאים הצרפתיים - ליחצו כאן

לפירוט מקוצר של המסלול לפי ימים ניתן ללחוץ כאן

אחרי שני כוכבים בטיול - הראשון באיינסה והשני באושון, חזרנו לצד הספרדי של הפירנאים, לחמישה לילות בדירה מושלמת בויאלה(Vielha) שתשמש אותנו כבסיס טיול גם בחבל אראן וגם באזור איגואס טורטס(Aigüestortes).

אחרי שלל חוויות בפארק אורדסה ובפירנאים הצרפתיים, היה לנו קשה להאמין שיש משהו באזור הזה שיכול להתעלות על מה שכבר ראינו, אבל טעינו, את המסלול שהוא מספר אחד בכל הטיול חווינו כאן ולמרות הרבה באזז זה לא היה המסלול המדובר ביותר בפירנאים, מסלול האיגואס טורטס מאיספוט(Espot). עשינו כאן רפטינג, פארק חבלים, קאייקים, החלקה על הקרח ומסלולים, נהננו מאוד מהמיקום המרכזי בעיירה השוקקת ויאלה והיה כיף לשים עוגן באותו המקום לשישה ימים.

ויאלה

יום 8 - בדרך לויאלה

בדיוק התעוררנו בבקתה החמימה שלנו בצרפת לבוקר סגרירי, גשום לפרקים וקריר. לפי התחזית ככה יראה כל היום ולמחרת אפילו יותר. אי לכך החלטנו לקחת את הדרך המהירה ולא את הנופית, בערך שעתיים ורבע עד ויאלה ואם כבר מתחברים לאוטוסטרדה, למה לא לדגום את סניף דקתלון בטארבס(Tarbes)?

סניף דקתלון בחו"ל, שלא לדבר על בצרפת זה חווייה שאין שני לה למעט הסופרים כמובן. סניף ענק, מלא מבחר, בחוץ מגרש כדורגל מקורה והילדים משחקים בו בזמן שאנחנו בבליץ קניות, מרעננים ציוד טיולים.

אין על דקתלון - מקבלים השראה לקמפינג

הדרך מדקתלון עוברת בנעימים, אפילו חלקי דרך שמשיים ולקראת הצהריים המוקדמות אנחנו חוצים לספרד ומגיעים לפיצול שייקח אותנו אל ארטיגה דה לין(Era Artiga de Lin), כחצי שעה מויאלה. מדובר במסלול משגע שמתאים גם ליום שמשי וגם לגשום כי רובו תחת מעטה של יער. הנסיעה אליו מהפיצול סופר צרה ותלולה, חותכת כפר מקסים בצלע ההר ואז יער עבות עד שמגיעים לחניון מסודר. בקצה החניה יש עמדת יערנים מסודרת עם מפה, הסברים ועצה.

אנחנו שמים מעילי גשם ועולים מעבר לחניון לנקודת החניה של רכבת פתוחה, כמו בפארק הירקון, איתה ניתן לעלות בשביל תלול מאוד עד לנקודת ההתחלה של מסלול מעגלי קצר יחסית (סביב השעה) שלוקח את המטיילים דרך אחו יפה ופתוח ואל תוך היער הסבוך לגלות מפל נהדר. הסימון לכיוון המפל די פשוט. מהמפל ניתן לחזור לתחנת הרכבת ולחזור איתה (הרכבת אגב זולה מאוד, ילדים לא משלמים וזו חוויה נחמדה לפחות לכיוון אחד), אחרי המפל אפשר גם להמשיך ברגל עד לחניון במסלול יפה אך תלול בירידה של עוד כשעה בתוך היער (מה שאנחנו עושים).

ליד הנקודה העליונה של הרכבת, יש בקתה עם מסעדה קטנה. מכיוון שהגשם מתגבר ואנחנו גם ככה רעבים אנחנו מתיישבים שם לכריכים מול הנוף, אבל הריח שמגיע משם שובר אותנו ואנחנו כבר מזמינים צ'וריסוס וצ'יפס לילדים, אני חוטא בבירה ומיטל בקפה. כיף לשבת שם. הנוף יפה גם כשמעונן. כשהגשם נחלש אנחנו יוצאים למסלול והגשם שלעיתים מתגבר ממש לא מפריע לנו. מהמפל אנחנו ממשיכים ברגל עד למטה והמסלול ביער, על גשרונים ובין ערוצי הנחל מהנה ועובר סופר מהר למרות שאנחנו די לוקחים את הזמן.

כשאנחנו נכנסים לויאלה השעה כבר סביב חמש וזה זמן מושלם להגיע לדירה, להינות מאחה"צ נינוח ומקלחת לפני ארוחת ערב בסטקייה מומלצת שממתינה לנו בערב - Braseria El Raco.

הדירה שייכת לרשת בוטיק בשם FeelFree שמומלצת לנו על ידי חברים. לדירה שלנו קוראים Mirador Dera Solana ולמרות שהכל Self Serve ואנחנו לא פוגשים את הבעלים אישית, כל התהליך וההתנהלות איתם מדהימים, כולל אפליקציה שפותחת את הדלתות, שירות זמין באנגלית, יעיל ומהיר, הם אפילו מתקשרים פעמיים רק לשאול אם יש משהו שחסר או במה עוד אפשר לעזור. יחד עם זאת, מודה ומתוודה שיש מצב שאם לא היינו מגיעים לשם מצרפת, אולי היינו מתרשמים פחות :)

הדירה עצמה מעוצבת מדהים, משמשת בחורף לסקי וזה מורגש. היא נעימה, ביתית, מוארת היטב, משקיפה על הנהר, ההרים והעיר, מרווחת מאוד, מיטות וכריות מפנקות וכך גם המגבות (לא כמו הנייר שיוף שקיבלנו בתוספת תשלום בצרפת). חדר גדול וארון לכל ילד, סוויטת הורים עם מקלחת מפנקת, מטבח מאובזר מאוד, מכונת כביסה, חניה פרטית תת קרקעית וממנה מעלית עד לדירה, משהו שהיה מאוד נח והופתענו שהוא די שימושי בויאלה הסואנת. בסלון יש מאוורר תיקרה, אבל בדירה אין מזגן ולמרות שגם היו ימים מאוד חמים, אנחנו לא הרגשנו בחסרונו, ההיפך, היה צריך להדליק את החימום בלילה ובבוקר ולא סתם חימום, אלא תת רצפתי - תענוג! איזה כיף שזה ביתינו לחמישה לילות הקרובים.

אחרי המקלחת אנחנו מתחברים לנטפליקס בטלביזיה החכמה והילדים מתפנקים להם על הסדרות המוכרות בעברית, אוירה ביתית באויר, תה של אחה"צ (לא הספקנו לקנות חלב), בחוץ גשום לפרקים ובפנים חמים. סביב שבע אנחנו יוצאים לשוטט בעיירה לקראת ארוחת ערב שהוזמנה לשעה הכי מוקדמת האפשרית - שמונה וחצי. מרכז העיירה נמצא קצת מעל 5 דקות הליכה מעבר לנהר והוא מקסים, תאורה נעימה, כנסיה יפה במרכז, מסעדות, בתי קפה, חנויות מסוגננות. עד שבע-שמונה בערב החנויות פתוחות והמסעדות סגורות ואז הם מתחלפים, בעשר בלילה אנשים עדיין מתיישבים לאכול. ספרדים.

בסטקיית אל ראקו אנחנו כמעט הראשונים אבל מהר מאוד שוקק שם ואין מקום. מזל שהזמנו מראש. האוכל מעולה, אנחנו מזמינים קרפצ'יו מטורף, מרקים עשירים וכמובן כמה קילו סטייקים שמוגשים למרכז השולחן. כולנו טורפים. יין כבד ומענג שהמלצרית ממליצה עליו בחום(GOTES) נותן עבודה ובסוף הערב אנחנו לוקחים את מה שנשאר ממנו איתנו לדירה. סה"כ סיום מהנה ליום מעבר מוצלח והמסעדה מוכתרת בהצלחה רבה, מקום שני בטיול אחרי מסעדת המישלן באיינסה.

יום 9 - פארק חבלים וכדורגל בגשם

כל התוכניות שלנו באזור כללו פעילויות חוץ שהעדיפו שמש. אבל מה לעשות שהיום גשום? אז קודם כל קמנו לנו באיזי. בזמן שמיטל ונבו עדיין מנמנמים, אני ויונתן שמים מעילים ויוצאים בעשר מעלות להסתובב בעיירה, לחפש מאפייה והשיטוטים שלנו גם מביאים אותנו לסופר שנמצא כמה דקות ממנה שמוציא אותנו מדעתינו ואנחנו נכנסים לבליץ של קניות בסופר הנהדר הזה (Mercadona). זה כולל מיץ תפוזים שאתה סוחט לעצמך, בגטים, פרשוטו שפורסים לך מול העיניים, דגים טריים, יין. זה גם כולל לסחוב את זה (רחמנא ליצלן) עד לדירה, אבל האושר על הפנים של נבו ומיטל והארוחת בוקר הטריה עם המאפים מהמאפייה עושים לכולנו את הבוקר.

אנחנו מחליטים להמר ולכוון לפארק החבלים Natuaran. שנה שעברה נקלענו לגשם בפארק חבלים באלפים וגילינו שבין העצים ועם גשם שהוא לא תמיד רציף, אין שום בעיה לעשות פארק חבלים בגשם. נבו גם היה צריך תיקון אחרי לוז טירולין.

הפארק נמצא 20 דקות צפונה מויאלה, הוא גם נקודת ההתחלה של רפטינג וקניונינג באזור וגם עם גשם לסירוגין, כרגיל, על אף התחזית, ממש לא כל הזמן וממש לא כזה נורא, אנשים עושים הכל. אנחנו לוקחים את המסלול שמתאים לגובה של נבו, גם אני ומיטל מצטרפים למרות שניתן לצפות בילדים מהצד, זה מדרבן את נבו ועושה את זה לחווייה משפחתית מהנה. לקינוח, אני ויונתן מסיימים באומגה של 350 מטר, מנקודה מאוד גבוהה, שחותכת את כל הפארק, חוויית אקסטרים סופר כיפית לסיום השהות שלנו בפארק.

מהון להון שעת צהריים מאוחרת מתקרבת. יום קודם בדרך לויאלה מצפון עברנו ליד העיירה בוסוסט(Bossost) שטעינו לחשוב שזו ויאלה. עכשיו זו הייתה הזדמנות לגלות אותה.

העיירה עמוסה וקצת קשה למצוא חניה לאורך הנהר, אבל בסוף אנחנו מוצאים נקודה מרוחקת קלות ליד מגרש כדורגל גדול, חוצים את הגשר ומשוטטים קצת בעיירה שמתחילה להיות מנומנמת לקראת הסייסטה. מיטל קוראת בגוגל על מסעדה מומלצת, ממש על הנהר, Restaurante Casa Nostra, שילוב של אוכל ספרדי ואיטלקי, נקרא לזה אירופאי? אנחנו מכוונים אליה.

כשאנחנו מגיעים יש תור מטורף. אבל עם גשם זלעפות שמתחיל ברקע, אנחנו מצטופפים בחלל הכניסה וממתינים. האוכל מצויין וההמתנה משתלמת. המסעדה יפה וכיפית, יושבים בה הרבה מקומיים, אנחנו שותים אחלה יין, אוכלים פאייה שחורה ענקית עם שלל פירות ים, הילדים מתפנקים על בולונז וקרבונרה, מהטובים בטיול לטענתם ולקינוח ארטיק. גשום בחוץ ואנחנו לוקחים את הזמן וכשהגשם נרגע הולכים שבעים ומרוצים לכיוון הרכב.

ליד החניה יש מגרש כדורגל גדול. אז נכון שהוא רטוב, אבל נבו מתעקש. מוציאים את הכדור מהאוטו ומתחילים לשחק בהובלת השחקן הבלתי נלאה נבו. מסתבר שאנחנו לא היחידים שמטיילים עם כדור באוטו ועוד משפחה ספרדית ואחריה עוד אחת הולכות בעקבותינו. עייפים, קצת רטובים, שבעים ומרוצים אנחנו נוסעים חזרה לויאלה אחה"צ.

בויאלה מיטל ונבו נשאבים להתחרדנות ביתית, משחקים קצת משחקי קופסה ואני ויונתן הולכים למרכז הספורט של ויאלה, 4 דקות הליכה מהדירה. יש שם בריכה, חדר כושר וספא וגם מגרש החלקה על הקרח שלשמו באנו. הכניסה לא זולה מדי, אבל זה בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי לסגור את היום בכיף.

כשאנחנו חוזרים כבר מחכה לנו בדירה ארוחת ערב מעשה ידיה של מיטל, הארוחה עובדת מצויין עם שארית היין האדום והמשובח מהמסעדה של אתמול.

יום 10 - איגואס טורטס ומירוץ ויאלה

היום ובימים הקרובים יש שמש נהדרת בשמיים ואנחנו מכוונים לטייל במסלול הכי מדובר בפירנאים, זה שבמקור הדליק אותנו על האזור, הלא הוא המסלול בשמורת האיגואס טורטס(Parc Nacional d'Aigüestortes).

המסלול מתחיל מהעיירה איספוט(Espot), מרחק של שעה נסיעה מויאלה בדרך מפותלת ומדהימה, דרך אתרי הסקי של בוקריה וסלרדו, דרך מעבר הרים גבוה שדווקא בו נעצרנו לפיפי בארבע מעלות (קרררר) אבל בירידה ממנו נוסעים ליד אגם טוראסה ועולים בדרך מהממת עד לאיספוט.

בכניסה לעיירה יש חניון ענק, לידו בוטקה עם כרטיסים למוניות. על פניו רק איתן נכנסים לשמורה. אנחנו לוקחים מונית ג'יפ לביקתת אמיטג'ס(Amitages), הנקודה הכי גבוהה שהג'יפ מגיע אליה וגם הכי יקרה (בערך 80 יורו לכל המשפחה). הנסיעה בשני מקטעים. הראשון עוד "סולידי", עד לאגם מאוריצי ומשם מטפסים בדרך שאין איך לתאר אותה אלא במילה "בלתי אפשרית" על סלעים הזויים שלא הגיוני שג'יפ עולה אותם ועוד בשיפוע כזה ועם פיתולים כאלו ועל צלע הר כזאת ולאורך זמן שכזה. כל הדרך אורכת כחמישים דקות! אבל הנופים מהממים והם כאין וכאפס למה שרואים אחר כך.

בכוונה כיוונו לעלות למעלה סביב תשע וחצי-עשר כדי שלא יהיה קר מדי בתחילת המסלול ועדיין היה מאוד קר. היינו עם מכנסיים קצרים, אבל עם פליס ומעיל גשם ששימש כמעיל רוח שהגן עלינו מרוחות מאוד ערות בפסגה. מהביקתה ממשיכים במעלה שביל עד לאגם יפה. אני חשבתי שאפשר לחזור לבקתת אמיטג'ס בדרך מעגלית (כך לפי המפה) ועל אף שהיה נראה שאף אחד לא עושה את זה, התחלנו ללכת מהצד השני של האגם, לצד סכר מהמם, מים בצבע טורקיז, ושביל בולדרים לכיוון הבקתה. אחרי זמן מה כשמרגיש שהדרך קצת גבולית, אנחנו נלחצים ועושים אחורה פנה עד לנקודת הפיצול ומשם חוזרים לבקתה כמו רב המטיילים בדרך שממנה הגענו. אני עדיין משוכנע שיכולנו להשלים את הסיבוב, אבל לא נדע.

מהביקתה, שהיא גם מקום טוב לשירותים ו/או קפה ושוקו על המרפסת מול הנוף מתחילים לרדת למטה בדרך המאוד תלולה שעברנו בהלוך. ממשיכים ללכת עד לנקודת פיצול שמפנה לתצפית. ההליכה אל התצפית היא בשביל צדדי צר והתצפית פשוט מעלפת, נהדרת, ממלאת, מול נוף הרים פתוח ובאמצעו אגם מאוריצי המרשים.

אחרי אינסוף תמונות כי המקום פשוט דורש את זה, ניתן לחזור חזרה לנקודת הפיצול ולהמשיך בשביל עד לאגם מאוריצי, לחלופין באמצע הדרך חזרה (מה שאנחנו עשינו), כשהמעקה נגמר, יש שביל קצת יותר מאתגר שעובר בין בולדרים ולצד המצוקים, מול הנוף הפתוח עד לאגם למטה. שביל מאוד מתגמל, עם מתווה דרך מגוון, כולל אפיקי נחל, מפלונים, הליכה ביער ובין המצוקים, מקומות עצירה נחמדים לפיקניק והרבה נוף.

מהבקתה שליד אגם מאוריצי לוקחים את המונית חזרה עד לאיספוט. הפעם הנסיעה יותר קצרה ורגועה. בלי המקטע המשוגע לאמיטג'ס. מזג האויר שמשי ונעים, אנחנו כבר מזמן לא עם פליסים ומעילי רוח, חם ומזיעים, אבל יחסית נעים ומרענן לעומת ה 30 מעלות למטה בעיירה. כל המסלול לוקח כשלוש שעות עם עצירות אבל בגלל המוניות עדיף לשריין חצי יום.

איספוט עצמה חמודה וקטנה, לאחר שוטטות אנחנו מתיישבים במסעדה נעימה ופנויה (כי המסעדות מפוצצות), גולת הכותרת שלה היא גלידה ביתית לקינוח. נקראת Cafè & Bistro E BO מקום נחמד שסוגר את הפינה.

יש לנו עדיין שעה חזרה לויאלה אחרי יום ארוך ומאומץ. הילדים ישנים באוטו, מיטל מנקרת ואני נהנה משקט, שם לי את הפלייליסט שלי וסופג את הנוף הבאמת מרהיב שמעביר לי את הנסיעה.

בויאלה יש מחסומים בחלק מהכבישים וזה נראה לנו קצת מוזר (אחר כך נבין), מיטל ונבו מתקלחים ומתפנקים על איזה סדרה בטלביזיה ואני ויונתן במשב של אדרנלין יוצאים לשוטט בסמטאות להביא כמה השלמות מהסופר לארוחת ערב. יום שבת ונראה שהעיירה כמרקחה, המונים לובשים חולצות ספורט כחולות אחידות (מבוגרים וטף) ומסתבר שיש מירוץ בסימטאות לכל הגילאים עם יריד ואוכל והפנינג ואוירה מחשמלת מסביב שאנחנו פשוט נשאבים אליה וממתינים לשתי ההזנקות הראשונות מאחד המדרחובים האהובים עלינו, זה עם המאפייה.

בחזור, אנחנו מכינים ארוחת ערב עם סלמון בתנור, ברוקלי מוקפץ ופסטה בשמנת ופטריות. לצד הרוזה שלנו, שרכשנו בדרך מצרפת, זו אחת מארוחות הערב הטובות ביותר שהיו לנו. ברקע עד השעות הקטנות של הלילה שומעים עדיין את הלהקה מנגנת מהמדרחוב ואת הספרדים חוגגים את הפסטיבל.

יום 11 - ראפטינג ומנוחה באגם

את הראפטינג באזור בחרנו והזמנו הרבה מראש עם חברת RocRoi ועל אף שיש ראפטינג קרוב לויאלה, החלטנו לעשות אותו ממקום שנקרא יאבורסי(Llavorsi) שנחשב אחד הראפטינגים הארוכים והמאתגרים ביותר שמשפחות יכולות לעשות. יאבורסי נמצאת כחמישים דקות מויאלה, שוב לכיוון איספוט וקרוב יותר לעיירה סורט(Sort).

את הראפטינג קבענו לאחת עשרה וחצי, גם שיהיה יותר חם וגם כדי לקום באיזי בבוקר. מזג האויר היה מושלם, שוב נסיעה מהממת לאזור, התארגנות ביאבורסי ויציאה למסלול שמסתיים בעיירה ריאלפ(Rialp).

זה לא מסלול הראפטינג הכי יפה שעשינו, הנופים שנה שעברה ביוון באראכטוס היו הרבה יותר מרשימים, אבל הראפטינג עצמו היה הכי טוב שעשינו בארגזים. הרבה מפלים מאתגרים, מסלול ארוך, מדריך מעולה שדיבר אחלה אנגלית וגם כמה מילים בעברית (בגזרת ה"אחורה", "קדימה") ומשפחה ישראלית נחמדה שציוותו איתנו והיה נחמד לקשקש קצת בעברית.

בדרך יש כמה נקודות לקפוץ למים ועל אף שחם רצח ושלובשים חליפות צלילה תרמיות, המים קרים ברמה שמפסיקים לנשום לאיזה דקה מהשוק, ממש תחושת כאב קלה, אבל עם ההתמסרות באה גם ההתרעננות. הילדים אגב עפים על הפעילות.

בלי לשים לב, עם השמש, החתירות והאדרנלין, התאמצנו לא מעט בראפטינג. בסוף המסלול אנחנו תופסים פינה במזנון ליד הנהר לזירו קר וכריכים ומחליטים להמשיך את היום באוירה של מים באגם טוראסה(Torasa). זה אגם נהדר, רגוע ויפה, מדשאה ענקית בחוף שלידו, רפסודה לשחות אליה לאמיצים (כי כן, המים קרים) ואפשרות לעשות סאפ, קאייקים וסירות פדלים.

אנחנו לוקחים קיאק לארבעה למשך שעה. זה נורא כיף וזו פעם ראשונה. מסתבר שוואלה צריך לחתור, זו שעת אחה"צ ורוחות ערות מנשבות באויר, מקשות על החתירה וסחבק (עם כל הכוונות הטובות של הילדים ואולי אפילו בגללן) עושה את עיקר העבודה. אנחנו מסיימים בפיקניק על גדות האגם, בירות, משחקים מסירות עם הכדור, נהנים מהשמש ומבריזת אחה"צ, ממש בכח מכריחים את עצמנו להמשיך לנסיעה של 40 דקות חזרה לויאלה.

בויאלה חלק מהחנויות עדיין פתוחות והאוירה נעימה. אחרי מנוחה בדירה אנחנו יוצאים בספונטניות לרחוב הראשי ומחפשים מסעדה. כאן אנחנו מבינים את המשמעות של לא להזמין מקום מראש ועוד ביום ראשון. כל המסעדות מפוצצות. אנחנו מוצאים מקום בקושי במסעדת la Carbonara והשירות כלכך מזעזע, פשוט אפס, מחפיר, תפריט יקר רצח ופיצות מהטאבון (ואני מכין הרבה פיצות בטאבון) שנראות מביכות, דקות ויבשות כמו טפט. באיזהשהו שלב אנחנו מתייאשים שמישהו יתייחס אלינו ופשוט קמים והולכים ולא, לאף אחד לא היה באמת אכפת, אז דיס המלצה מטורפת על המקום הזה.

לבסוף, שוטטויותינו מובילות אותנו למקום חמוד שמתמחה בקרפים. זה לא נראה מותאם מדי לילדים ויש רק מקום בחוץ, ב 12 מעלות, בלי תנורי חימום, אבל מיטל כלכך נעולה על המקום שנראה רומנטי ומזמין ואין מקום בשום מקום אחר ככה שאנחנו מצטופפים ומזמינים, נהנים חלקית מאוכל מעניין, אבל מסיימים אותו מהר כי הקור והעייפות כבר שוברים אותנו. שם המקום Ooh la la crepes ואולי היה מומלץ יותר להגיע אליו אחה"צ לנשנוש וקפה במקום.

בחזרה בדירה הילדים עדיין רעבים (וגם אני), מיטל בורחת למיטה ואני, רבנן מאיפה אני מביא את הכוחות, מכין לילדים בולונז (סופר טעים אגב) ויושב לי אחר כך עם כוס יין מול איזה סדרה אחרי שכולם כבר מתרסקים במיטה. לפעמים אין כמו בבית :)

יום 12 - המסלול של הטיול

היום יהיה המסלול האחרון שלנו באזור. בתכנון - מסלול אגמי קולומרס(Circ De Colomares), או בשמו השני טרק שבעת האגמים. מסלול יוצא דופן, מהמם, שמתחיל מהחניון הגדול ליד מלון Bahns De Trodes.

מכוונים את הגוגל מפס למלון באנס דה טרודס. מחנים בחניון הגדול וניגשים לבקתת המידע בקצהו לקנות כרטיסים למונית. נסיעה של כעשרים דקות-חצי שעה לתוך השמורה ואפשר להתחיל.

המקטע הראשון של המסלול הוא בעליה מאוד תלולה עם הפסקה מישורית לצד אחו ונחל, משם מטפסים למעלה עד לסכר שתוחם אגם ענק ומעלף. עם ההגעה לסכר, מתחיל מסלול מעגלי שאותו ניתן לעשות לשני הכיוונים, לא ממש משנה. כל המסלול ועד החזרה לתחנת המוניות העליונה הוא בערך 7-8 ק"מ וכדאי לשריין סביב ארבע שעות בלי הזמן של המוניות.

התחלת החלק המעגלי של אגמי קולומרס

המסלול נהדר, עובר לצד מגוון אגמים בצבעים שונים, מרחבים עוצמתיים, גוונים של ירוק וכחול, באמת אין מילים, אנחנו כלכך נהנים, שיכורים מהמראות ומהאוירה, עוצרים לפיקניקים, מטיסים עפיפון, טובלים רגלים במים, מחפשים מעקפים מעניינים, מסעות תחקיר בדרך, לוקחים את הזמן. ללא ספק מבחינתינו המסלול מספר אחד של הטיול וכמה כיף שזה מסלול הפרידה שלנו מהאזור.

את ארוחת הצהריים המאוחרת אנחנו עושים במסעדה של מלון באנס דה טרודס. מקום נעים ליד הנחל, מתחלקים במרק ציידים מקומי (שהיה בחילה אבל הגיע בכד חרס מדליק ולזכותם יאמר שהם הודו בפאדיחה של הטבח ולא חייבו אותנו עליו) אבל הסטייק שבא אחר כך היה נדיב ומוצלח ועבד טוב ליד בירה קרה.

בערב יש לנו הזמנה למסעדת Woolloomooloo בויאלה. נחמד ונח לא להתברבר עם הזמנה ששרינו מראש. המסעדה הומלצה בגוגל. בתכלס, אוירה ממש מדליקה, מיקום כיפי אבל לא ברור לגמרי מה הקונספט הקולנרי שלה. האוכל בסדר, לא הרבה מעבר (למעט גלידה בייצור עצמי לקינוח) אבל בכל זאת אנחנו מאוד נהנים ולאט לאט נפרדים לנו מויאלה. לילה מספר חמש. רות. סוף.

יום 13 - מקצרים מרחקים לברצלונה

ברצלונה כלכך חמה בקיץ ובמיוחד בקיץ הזה שהחלטנו לקצץ יום מברצלונה ולקצר מרחקים ולישון בדרך. רצינו מקום שיהיה קרוב למנזר המונטסראט (שתוכנן ליום למחרת) אבל גם יתן זמן לאיזה מיני נופש. בשיטוטנו ברשת מצאנו המלצות על מלון, שהיה אמנם יקר יחסית לממוצע, אבל התמונות פשוט עשו לנו חשק נורא.

שם המלון Mon Sant. Benet, כחמש עשרה דקות מהמונטסראט(Montserrat), כשעה מברצלונה, שלוש שעות מויאלה, משקיף מכל פינה שלו - הלובי, הבר, המרפסות, המסעדות וכמובן החדרים על גינת טרסה יפיפייה בצל מנזר מון סנט בנט (שמסתבר שחשוב ומוכר). מסביב יש כמה יקבים וגם מספר עיירות לביקור אבל בתכלס לא יצאנו מהמלון לרגע מהשניה שהגענו.

שרצנו בבריכה, בסוויטה הענקית מול הנוף, יין במרפסת, קפה בלובי, משחק של ברצלונה בלאונצ', ארוחת ערב על הטרסה במסעדת המלון - בכל נקודה כזאת רואים את הנוף של המנזר באורות שונים - שמש, דמדומים, שקיעה. תענוג. מנוחה.

יום 14 - עוד מנזר קסום ולילות ברצלונה

קמים בסוויטה הענקית, מול הנוף המהמם של מנזר סנט בנט, אורזים ויוצאים לכיוון מנזר המונטסראט, כרבע שעה מאיתנו.

ההסברים באינטרנט ובספר המשפחה המטיילת היו מאוד מבלבלים. למזלינו, מיטל מצאה הנחיות מאיזה בלוג וכיוונו לחניה הבאה Aparcament del Cremallera de Montserrat, שהיא חניה מאוד מסודרת, מקורה, גדולה ובחינם, מרחק דקת הליכה מתחנת רכבת השיניים Monistrol Villa. זה לא המקום שהמוני המבקרים מברצלונה מגיעים אליו ולכן באופן מפתיע לא עמוס במיוחד. קנינו כרטיסים הלוך וחזור ועלינו לנסיעה מאוד תלולה ומהנה בנוף נהדר שלקחה אותנו עד למרגלות מנזר המונסטסראט המפורסם.

ביציאה מתחנת הרכבת יש מרכז מידע שניתן לקנות בו כרטיסים למנזר, לקבל מפות והנחיה. לידו יש גם מסעדה חביבה ולא שוחטת מדי (להפתעתינו) שבה ישבנו לקפה ונשנוש. לאור השעות הנוקשות מאוד והתורים לראות את פסל המדונה השחורה, שגם שחקני ברצלונה באים לקבל ממנה מזל לפני משחק חשוב, לקחנו כרטיס רק למנזר עצמו.

המנזר עצמו מאוד יפה ומרשים ואפילו נכנסנו פנימה בזמן מיסה שהתקיימה בו. סיבוב קצר הרגיש מספיק, המסדרונות בחוץ יפים ומרשימים וכמובן שגולת הכותרת היא הרחבה הגדולה ברקע ההרים המשוננים והנוף מסביב.

משם אנחנו ממשיכים לכיוון הפוניקלור, שנמצא בשביל מעל לחתנת המידע. אנחנו קונים כרטיס לכיוון אחד ועולים עד לפסגה הכי גבוהה של ההר, בזוית חדה ועם נוף אימתני ברקע, ללא ספק חווייה מיוחדת. למעלה אנחנו מצלמים מכל כיוון את ההרים המשוננים שנראים כמו פיל, מומיה, פרעוני ועוד שלל צורות מעניינות ואז יורדים רגלית במסלול מהמם אך תלול מאוד (בחום כבד) שאורך כשעה לתחנת רכבת השיניים מול המנזר שלוקחת אותנו בחזרה לחניון.

מסקנתינו מהמנזר עצמו הן שאם יש זמן, שווה בהחלט להיכנס, אם פחות, לא כזה קריטי. אבל האם לעלות עד למוטסראט? מאה אחוז שכן. מקום מדהים עם שלל מסלולי טיול שניתן להעביר בו בקלות גם יום שלם (שלא היה לנו).

ברצלונה

השעה היא כבר שלוש והוייז מראה שתוך ארבעים דקות אנחנו בברצלונה, ליד הדירה המהממת שלנו, ברובע אישמפלה, מרחק קצר מכיכר קאטלוניה, מהרובע הגותי, מהראמבלס, מרחק יריקה משוק סנט אנטוני(לאוהבי הג'אנר) ולא רחוק משתי תחנות מטרו.

השכונה למטה מזכירה שילוב של פלורנטין ושנקין - צעירים, בתי קפה, מסעדות, משפחות צעירות ווייב טוב, אבל היא גם מרחק יריקה (שהרגשנו על בשרינו) מחלק פחות טוב של העיר שמפריד בינה לבין הרמבלס וכשקיצרנו דרכו בלילה הרגשנו מאוד לא נח.

לדירה קוראים Weflating Suites Sant Antoni Market ולחברה שמשכירה אותה יש משרד ממש מתחת לבניין (שזה מאוד נח). היא נמצאת בקומה רביעית, אבל עם מעלית קטנה ושקופה שהילדים נהנו לרוץ במדרגות מסביבה ולעשות איתה תחרות.

אני מחנה בדאבל פארק בשביל לפרוק את הציוד ונוסע להחזיר את הרכב ליד תחנת הרכבת המרכזית, מרחק של 6 דקות נסיעה. אמנם זה היה הרבה יותר נח להחזיר את האוטו בעיר וגם שווה את המחיר, אבל אחסוך ממי שקורא את הברבור בלמצוא את החניון ואת העובדה שהלבישו לי נזק על האוטו וגם את הפאדיחה במטרו מרב עייפות.

כשאני חובר למיטל והילדים הם כבר אחרי בליץ קניות קצר של בגדי ספורט (דווקא באירן מינכן ולא ברצלונה), אחרי קפה איכותי (סוף סוף), אמפנדה עם כיתוב על הבצק ועוד שלל נשנושים. הילדים מספרים לי את חוויותיהם בהתרגשות (אפשר לחשוב שלא התראנו יומיים) ואחרי התארגנות קצרה בחדר אנחנו הולכים לשוטט בעיר.

אמנם חם, אבל בשעת אחה"צ מאוחרת זו יש בריזה נעימה וכשאנחנו מגיעים לחנות הדגל של ברצלונה בהרמבלס אנחנו כבר נשאבים לגמרי לאוירת העיר - גלידות ושייקים ושוטטות בסימטאות הרובע הגותי, חנויות מעוצבות, כנסיות ושווקים מקורים.

קונים קוביות הונגריות חדשות ליונתן וחולצה של ברצלונה עם הדפס לנבו (הפעם בשוק ובמחירים סבירים - מזל שחזרתי בזמן). ליד איזה כנסיה ענקית יש הפעלות לילדים ואנחנו מתנסים קצת בג'אגלינג. סה"כ כיף גדול, התפרקות מאוירת הכפר, משהו שאנחנו מאוד אוהבים לעשות בסוף טיול גדול.

ועל אף שהזמנו מראש ארוחת ערב במסעדה אסייאתית קרוב לדירה שלנו (ממש ממול שנקראת Spicy ואני מצטער שלא יצא לנו לנסות אותה), אנחנו מעדיפים להמשיך להישאב לשוטטויות כך שלעת ערב, עם החנויות שמתחילות להיסגר, אנחנו מתיישבים לאכול במסעדה יפנית עם ציון גבוה בגוגל והיא מתגלה כמקום באמת איכותי ומוצלח. שם המקום Gaijin Sushi

יום 15 - על מדע, אדריכולית וקמפ נאו

אמנם יש לנו דירה עם מטבח מאובזר, אבל בכל זאת אנחנו בברצלונה. בבוקר אנחנו יורדים לקפה השכונתי לפתוח את היום, ממשיכים לשוק סנט אנטוני, לטעום מגוון מאכלים שאת רובם הילדים די יורקים (הם ממש משתדלים לעשות את זה לא מול הפרצוף של המוכרים ואנחנו מאוד גאים בהם על זה). את השלמת הקלוריות אנחנו כבר עושים במאפייה מפונפנת בדרך למוזיאון המדע.

מוזיאון המדע הוא אטרקציה פחות נוחה להגעה בתחבורה ציבורית, באזור מרוחק יותר של העיר. אבל עשינו את המאמץ כי בכל זאת זה מקום ממוזג להעביר בו את הבוקר וכי נגמרו הכרטיסים לפארק גואל (הייתה לנו איזה פנטזיה לצלם את מיטל עם יונתן על הספספל בפארק ולשים ליד זה את אותה התמונה שלה איתו בהריון מלפני 12 שנים - לא צלח).

אנחנו משתמשים ב L4 לתחנת המטרו הכי קרובה El Maresme | Fòrum. הדרך מכאן היא בערך עשר דקות, אבל בחום הקופח זה מרגיש יותר. מצד שני, הולכים בשכונה עם בתים מטורפים, ממש גן שעשועים של אדריכלים ונחמד לראות אזור שנמצא מחוץ להמולה התיירותית.

המוזיאון מאוד מוצלח למרות שהוא מאוד מקומי, בעיקר הפעלות בקטלנית או ספרדית ואנחנו בכל זאת מאוד נהנים, עוברים בין התערוכות השונות כולל מיצג עצום עם בעלי חים שמדמה את יער האמזונס ובכיף מעבירים בו את החלק הראשון של היום.

המטרו לוקחת אותנו לכיכר קטלוניה, להסתובב בין החנויות עד שאנחנו מגיעים לסניף של רשת פסטות טריות בשם Macchina Pasta bar - מאוד מרוצים ומאוד שבעים זו גם הנקודה שבה אנחנו מתפצלים. מיטל הולכת עם יונתן לראות את Casa Batlló של גאודי שנמצא יחסית קרוב, הם קונים כרטיס VIP ונהנים גם ממיצג וידאו ארט מאוד מרשים (לטענתם) וגם מהזמן איכות. אני ונבו לוקחים את הרכבת לקמפ נאו, המגרש הרשמי של ברצלונה לחווייה רב חושית במוזיאון ברצלונה, אליה קנינו כרטיסים כחודש מראש.

הקמפ נאו משופץ בימים אלו והמגרש הרשמי המשוחק הוא האולימפי. אז לא ממש נכנסים לראות את הקמפ נאו וזו קצת החמצה. אבל המוזיאון ליד והחווייה שהוא מעביר היא מדהימה. נבו ממש באקסטזה ואנחנו מעבירים אחה"צ כיפי, מתרפקים על רגעי כדורגל היסטוריים. בסוף, הכרטיס גם כולל בעיטות לשוער אוטומטי שאני תורם את רובן לנבו ומגניב לעצמי איזה שתיים. לא קל להבקיע ונבו נותן בראש איזה גול אחד, שאפו.

מוזיאון ברצלונה

חוברים למיטל ויונתן בדירה לקראת הערב אחרי זמן איכות שכלל הרבה נשנושים וגם את האמפנדה מאתמול עם ההדפסה על הבצק שנבו מכיר לי ואני בולס בהנאה.

בלילה האחרון אנחנו נפרדים מברצלונה במסעדת בשרים מפונפנת שהומלצה לנו והוזמנה מראש La Selva. המסעדה נמצאת בערך עשרים דקות - חצי שעה בתחבורה ציבורית ואנחנו נהנים מהשוטטות הקצרה אליה ברחובות ברצלונה. המסעדה מעוצבת חבל על הזמן, כמו בתוך יער עם נדנדות בין העצים. האוכל מצויין ואנחנו מאוד מרוצים. את הדרך חזרה אנחנו עושים עם אובר בעשר דקות.

יום 16 ואחרון

בעלי הדירה מזמינים לנו מונית לבוקר. אנחנו יורדים מוקדם לרחוב לקנות קפה וכריכים לדרך. בשונה מההגעה, החזור מברצלונה עובר חלק, גם המונית, יש גם אחלה טרקלין בחזור (לא היינו צריכים להביא כריכים) וגם הטיסה. תם ונשלם הטיול, שהיה רווי חוויות, נופים ואטרקציות והסתיים כמו שאנחנו אוהבים באוירה עירונית כיפית אך לא מוגזמת. בחזרה למציאות הישראלית המורכבת, להוד השרון בכמעט 40 מעלות, עד לפעם הבאה - אסטה לואגו ..

פירוט מקוצרר של המסלול:

הפירנאים הספרדיים

יום 1 - נחיתה בברצלונה ונסיעה לאיינסה.

יום 2 - מסלול קניון אניסקלו, א.צהריים ב Buerba, שוטטות במרכז הכפר איינסה וארוחת ערב במסעדת כוכב המישלן Callizo.

יום 3 - קניונינג באזור סיירה דה גוארה. ליד Bierge. לינה באיינסה.

יום 4 - שביל המנזרים בטלה, נסיעה לצרפת דרך ביאלסה, יריד יום ראשון בארג'לסט גזוסט ולינה בבקתה ליד אושון לארבעה לילות הקרובים.

הפירנאים הצרפתיים

יום 5 - טיול לאגם גוב וגשר ספרד, העיירה קוטרקט, מופע עופות דורסים במבצר בוסונס.

יום 6 - ויה פראטה ואומגות בלוז טירולין (מסתיים בגשר נפוליאון), מסלול סירק דה גווארני והעיירה גווארני. מגלשת ההרים גדרה, ארוחת ערב וביקור בלוז סן סובר.

יום 7 - גן החיות הפירנאי בארג'לס גזוסט, כביש הנוף D918 עד מעבר קול דה אוביסק. מסלול באזור מעבר ההרים.

בחזרה לפירנאים הספרדיים

יום 8 - נסיעה לספרד דרך העיר טראבס, הצטיידות והתפנקות בדקתלון, הגעה לספרד למסלול ארטיגה דה לין. שוטטות במרכז ויאלה וארוחת ערב בסטקיית אל ראקו. לינה בויאלה לחמישה לילות הקרובים.

יום 9 - פארק החבלים נטואראן, ארוחת צהריים וכדורגל שכונתי בעיירה בוסוסט, החלקה על הקרח בויאלה.

יום 10 - נסיעה לאיספוט למסלול בשמורת איגואס טורטס. ג'יפ לאגם אמיטג'ס וממנו מסלול רגלי לאגם מאוריצי. בסיום המסלול שוטטות וארוחת צהריים באיספוט וחזרה לויאלה.

יום 11 - ראפטינג מהעיירה יאבורסי עד ריאלפ ואחר כך קיאקים באגם טוראסה.

יום 12 - מסלול אגמי קולומרס מנקודת ההתחלה בבאנס דה טרודס. ארוחת ערב במסעדת Wooloomooloo ופרידה מויאלה ללילה אחרון.

יום 13 - יום קיצור מרחקים לברצלונה. נסיעה של כשלוש שעות למלון מון סנט בנט. רביצה במלון, בבריכה וארוחה במסעדת המלון.

ברצלונה

יום 14 - נסיעה ל"הר המשונן" מונטסראט כולל רכבת שיניים למנזר, ביקור במנזר, הפוניקלור ומסלול נופי בירידה התלולה לתחנה. נסיעה לברצלונה ושוטטות בהרמבלס ובסימטאות הרובע הגותי. לינה בברצלונה בשני לילות הקרובים.

יום 15 - ארוחת בוקר בשוק סנט אנטוני, נסיעה למוזיאון המדע בברצלונה, חזרה לכיכר קטאלוניה לצהריים וקניות, פיצול: חצי הולכים למוזיאון ברצלונה בקמפ נאו והחצי השני לבית של גאודי - קאזה באטיו. בערב ארוחת פרידה מהטיול בסטקיית Le Selva.

יום 16 - טיסה חזרה לארץ ב 11 בבוקר שעון ספרד.

בחזרה להתחלה ליחצו כאן