אם פספסתם את חלק א' - הפירנאים הספרדיים - לחצו כאן
למעבר ישירות לחלק ג' - המקטע האחרון בפירנאים הספרדיים ואחריו ברצלונה לחצו כאן
לפירוט מקוצר של המסלול לפי ימים ניתן ללחוץ כאן
הצד הצרפתי של הפירנאים ירוק יותר, עוצמתי יותר (ברמה שקשה להסביר), מגוון ושונה, יהלום אמיתי, אולי החלק היותר מרשים של רכס הפירנאים. קשה לי לדמיין מסלול בהרי הפירנאים שלא כולל אותו. מאידך האוכל בצרפת (כן אולי זה יפתיע) פחות טוב מהצד הספרדי, האנשים בספרד חמים יותר, גמישים יותר וקל יותר לתקשר איתם (גם אם זה בספרדית), שעות הפתיחה בספרד של הכל (מסעדות, סופרים, חנויות, אתרים) ארוכות יותר, אבל כך גם הסייסטה ובצרפת המאפיות והגבינות זה באמת ליגה בפני עצמה, בשניהם הקפה מזעזע ויקר להחריד אבל הבירה והיין משובחים וזולים. די כיף לחוות בטיול אחד שתי תרבויות שונות שהן כלכך קרובות אחת לשניה אבל גם כלכך רחוקות.
מסיימים את יום 4 עם מקלחת "צרפתית"
את החלק הקודם של הפוסט סיימנו עם ההגעה שלנו ביום הרביעי לבקתה בצרפת העונה לשם Le Nid Montagnard, מקום שלא ברור מהי הרשות המוניציפלית שלו אבל הוא חמש דקות נסיעה מפיצול קטן לפני העיירה אושון(Aucun), על דרך D918 המרהיבה שרק הולכת ומתעצמת אם ממשיכים אף מעבר לאושון. אבל את כל זה לא ראינו באותו היום. בעיקר ראינו עננים, גשם לפרקים ואפרוריות. מה שבא אחר כך זה כבר סיפור אחר.
את הבקתה הזאת בחרנו, על אף שהייתה קצת מבודדת, בזכות מרבצי הדשא הגדולים לפניה כדי לתת לילדים מרחב להשתולל, לשחק כדורגל, לרוץ. היו לה גם מרפסת קדמית גדולה מול הדשא וגם מרפסת ישיבה חמודה מאחור. היא הייתה מעוצבת ונראתה חמודה ועל כן היינו מוכנים להאריך את הדרך ב 15 דקות לכיוון כדי לישון דווקא בה.
הצליח לנו? חלקית. היא הייתה נאמנה לתמונות ולציפיות רק רמת הגימור וקמצנות המארחים העיבו. למשל - כשהגענו, עייפים מיום מאוד ארוך, המקלחת עלתה על גדותיה. המארחת שקבעה לפגוש אותנו בערב (חס וחלילה לדרוש בשלומינו אלא עבור הפיקדון במזומן שלה) לא הגיעה, היא לא ידעה מילה באנגלית ובהתכתבות איתה, למרות שרק הגענו חמש עשרה דקות קודם לכן, האשימה אותנו בסתימה. היא לרגע ועד לסוף השהייה לא התנצלה, או אפילו הצטערה לשמוע על אי הנוחות שלנו, כמובן שלא שלחה אף אחד לתקן את הסתימה באותו הערב ורק ביום למחרת בשעה שהתאימה לבעלה, שלחה אותו לתקן.
השארנו לבעלה מפתח ולא התכוונו לתת לו לשנות לנו תוכניות, גם לא ל Wifi שעבד היטב רק בחלל המרכזי, עם סיסמא ארוכה ומורכבת כמו קוד שיגור של נאסא, גם לא לעובדה ששילמנו מראש תוספת על סדינים ומגבות שהיו ברמה נמוכה או על היעדר מצרכים בסיסיים (למרות שזה משהו מאוד נהוג בצרפת ובהולנד). למעט כל אלו, הבקתה הייתה מאובזרת יחסית, יפה ונוחה. הכנו בה את רב ארוחות הערב שלנו והיה לנו נח לצאת ממנה לטיולים. למדתי שבעלת דירה שיודעת אנגלית בסיסית זה דבר חשוב במקרים של תקלה, שלא לדבר על זמינות ואמפתיה.
באותו הערב עשינו באופן אירוני "מקלחת צרפתית" ולארוחת ערב ישבנו בבקתה הנעימה עם גשם בחוץ ועל השולחן שלל גבינות, נקניקים ויין שזה עתה קנינו בשוק יום ראשון של ארג'לס(Argelès-Gazost).
יום 5 - גשר ספרד הוא בכלל מקום צרפתי :)
לאחר לילה מעונן, היום המלא הראשון שלנו בצרפת היה יום שמשי ומדהים. כיוונו את הגוגל מפס לכיוון אגם גוב (Lac de Gaube) וגשר ספרד (Pont d'Espagne), שתי נקודות טיול הנמצאות באותו פארק על אותו מסלול כחמישים דקות נסיעה מהצימר שלנו. מסלול שלוקח בנעימים כחצי יום.
ניצלנו סופר גדול בדרך להצטייד במצרכים לפיקניק ובמוצרים שאינם חלב. היה קשה לצאת משם, סופר בחו"ל זה ללא ספק אטרקציה בפני עצמה וכולנו נכנסנו לדודה קשה, להכל. הטמפרטורה בשלב זה של הבוקר הייתה סביב 12 מעלות אבל היא כל הזמן עלתה והיה מאוד שמשי. המשכנו לעיירה החמודה קוטרטס(Cauterets) לחטוף איזה קפה ומאפה בבולונג'רי מקומי ולשוטט קצת בעיירה. בשונה מספרד, בשעת בוקר מוקדמת החנויות כבר היו פתוחות ומיטל אפילו קנתה לעצמה מעיל גשם מסוגנן. הרבה יותר מזה לא היה נראה שיש לעשות שם.
בכניסה לשמורת אגם גוב, עלינו לאגם בשני רכבלים, סגור ופתוח (למשתמשים ברכבלים יש גם זיכוי לחניה חינם), שניהם היו מהממים אבל אפילו לא רמזו על הנוף שעמדנו לחוות למעלה ולמרות שהייתה רוח קרירה ברכבל הפתוח, כשהגענו למעלה השמש כבר קפחה עד לרמה של כובעים וקרם הגנה.
מהנקודה העליונה של הרכבלים, איתם גם ניתן לחזור למי שרוצה, התחלנו ללכת במסלול לכיוון אגם גוב, אגם טורקיז משגע, עם רקע של הרים מושלגים קלות, צמחיה במספר גווני ירוק ונוף פתוח ועוצמתי מסביב. למי שרוצה כאן ניתן לעצור, לשתות או לאכול ברפיוג'י שנמצא ליד האגם ומשקיף על הנוף. אנחנו המשכנו ללכת במסלול לצד האגם. שאמנם לא ניתן להקיף אותו, אבל כן ניתן להגיע לקצה השני שלו, לחוף רחצה, עם דשא ועצים ומלא ערוצי נחל קטנים שמתנקזים לאגם. משגע. נקודה מושלמת לפיקניק שזה בדיוק מה שעשינו שם. המים קפואים, רצח, ברמה של היפותרמיה, אבל כמובן שיש שלל אמיצים שקופצים למים (רחמנא), אנחנו הסתפקנו בשכשוך.
בחזור לנקודת המוצא של האגם, מילאנו מים, דגמנו ארטיקים והתחלנו ללכת במורד השביל, בתוך היער אל כיוון גשר ספרד. השביל ארוך, תלול לפרקים אבל רובו בירידה ועובר לצד מפלונים ומקטעים של הנחל שנחשפים לידך, נוף מקסים מבין העצים, באמת הליכה מענגת. בסופו של דבר, מגיעים לכביש סלול, מן צאמת T שבה פונים שמאלה בשביל לגשר ספרד.
גשר ספרד הוא גשר עתיק וסתמי, אבל המפלים שנגלים מאחוריו ולידו יפיפיים ומרשימים ומהווים סיום מושלם לטיול הזה. משם ועד לחניון זה עוד איזה עשר דקות הליכה וחבל לפספס את התצפית הזאת אם כבר עושים את המסלול. גם מי שלא הולך או עם ילדים ממש קטנים - ניתן להגיע עם הרכבל הסגור עד לגשר ספרד.
בשלב הזה התחיל להתפתח הרעב, אבל בשום עיירה לא מצאנו מקום פתוח לאכול, נאלצנו לבלוס שטויות וחטיפים עד שהגענו למצודת בוסונס(Pl. du Donjon) שם חשבנו שתהיה מסעדה או מזנון פתוח (טעינו). מצד שני, איזה מזל שהגורל לקח אותנו לשם בכל זאת. אני לא מאמין שכמעט והחמצנו את המקום הבלתי נתפס הזה רק בגלל ההנחות המתיימרות שלנו.
במה מדובר? זוהי מצודה ובה מופע נשרים ובעלי כנף, שנמצאת כ 15 דקות מארג'לס. במקור, זו הייתה אחת מהאטרקציות האחרונות ברשימה שלנו ובכלל לא חשבנו שניסע לשם. אחרי אוסטריה וסלובניה הרגשנו שקצת מיצינו את המופעים האלו. אבל זה היה בדרך והשתלב עם הזמנים ואיזה מזל! המופע הזה מביא אותך הרבה יותר קרוב לנשרים, ינשופים ובזים יותר ממה שהאמנו, המאמנים ממש יושבים בין הילדים כשהעופות מגיעים לשבת להם על היד, ממש משפשפים לך את הפדחת ובין לבין משייטים מול הנוף המטורף מסביב. המופע כולל גם להקות של ציפורים, תוכים ענקיים ועוד ולילדים יש הזדמנות שישבו להם על הכתף, הראש או היד. אחר כך בטירה עצמה, שהיא מקום הרוס שמשמש כמרכז הצלה של עופות דורסים זכינו לראות מקרוב שלל בעלי כנף שלא ראינו כמותם במציאות. היה ביקור ממש מפתיע. טיפ: איחרנו למופע ונכנסנו בכל זאת, אמרנו "נראה את הסוף ונחכה למופע הבא", בתכלס, זה גרם לנו לפספס את כל החפירות בצרפתית שגם ככה לא היינו מבינים והיו משעממות את הילדים ולהגיע ישר לתכלס. אז אפשר ואפילו רצוי לאחר :) המופע האחרון הוא בחמש בערב.
בדרך חזרה לבקתה עשינו השלמת קניות והגענו לביקתה עייפים אך מרוצים מיום מוצלח. לראשונה עברנו את המקטע בדרך הנוף D918 בין ארג'לס לאושון, דרך שעוד נעבור בה רבות, רק הפעם עם שמש ושמיים בהירים ונוף שאין מילים לתאר - מעלף.
בישלנו ארוחת ערב של בולונז וסלט בזמן שהילדים נהנים קצת מהדשא והולכים להתקלח. האור היה נגדינו, שמונה בערב מרגיש כמו צהריים ולגרום לילדים גמורים מעייפות ללכת לישון אפילו בתשע באור כזה זה אתגר לא קטן, ליבינו עם ההורים הצרפתים.
יום 6 - אחד הימים המתגמלים ביותר בטיול
גולת הכותרת של היום הזה הייתה מסלול ויה פראטה במקום שנקרא Luz Tyrolyn, ארבעים דקות מאושון, הזמנו את הפעילות הזאת הרבה זמן מראש בהמלצת חברים וזו הייתה האטרקציה מהמיוחדות שעשיתי בחיי.
המסלול עובר בקניון מאוד תלול, שבו לא ממש ניתן ללכת אלא בעזרת יתדות על מצוקים, בפתחים צרים בסלע, בעזרת אומגות (16 כאלו ליתר דיוק), על גשרי חבלים צרים ועוד. זה מעין פארק חבלים אקסטרים אבל כולו בטבע. מצד אחד אתה מאובטח, מצד שני אתה תלוי בגובה רב. בקצה האומגות אין ריפודים כמו בפארק חבלים, מקבלים כפפות מיוחדות וצריך לבד להפעיל לחץ על החבל כדי להאט ולא להתרסק על הסלעים, יותר מדי לחץ נתקעת מעל תהום, מעט מדי התרסקת על המצוק, איכשהו זה קצת כמו לרכב על אופניים וקורה באופן טבעי. חלק מהאומגות באורך של כמה מאות מטר ככה שהמהירות שאתה צובר היא לא קטנה. מתחתיך נהר גועש, מפלים ומפרצונים בצבעים של כחול וטורקיז וזה מחזה מרהיב, שובה לב, ממלא, מסוג התמונות שאתה מתאמץ לצלם מאיזה נקודת תצפית רחוקה ועכשיו אתה ממש בתוכה.
בסוף המסלול שלוקח בין שעתיים לשלוש, מגיעים לגדות הנהר מתחת לגשר נפוליאון המפורסם. נקודה מאוד גבוהה ממנה בצהריים קופצים בנג'י. זה גם אומר שצריך לטפס די הרבה ברגל מהנהר עד לגשר שם אוספת אותנו המסחרית חזרה לנקודת ההתחלה.
במקור הפעילות תוכננה להרכב משפחתי מלא. נבו מתקרב לגיל עשר (תשע זה מספיק קרוב לא?) והפעילות היא לילדים מגיל עשר. מיטל חשבה שזה יעזור לה להתגבר על פחד הגבהים הקל שלה, יונתן רק מחפש ריגושים ותכלס זה היה הצעד המתבקש אחרי פארק החבלים המדהים שעשינו שנה שעברה באלפים.
בפועל ההסברים על השימוש בכפפה כדי לעצור את עצמך והגובה הרב במקטע הראשון, שהיה די תלול וזויתי, הביאו את נבו לקפוא והוא החליט שאין מצב להמשיך. שום שכנוע לא עזר והאומגה הראשונה הייתה נקודת האל חזור, הנקודה שאחריה רק מסוק (על חשבונך) יביא אותך חזרה אם התחרטת. מיטל התנדבה לחזור איתו, מה שהצריך להזניק מדריך בקשר שיבוא לקחת אותם חזרה בסנפלינג. אני ויונתן המשכנו במסלול, שכמו שאמרתי היה חווייה של פעם בחיים ובדיעבד, עם יד על הלב, כנראה לא המקום האידיאלי עבוד מיטל להיגמל מפחד גבהים. לפעמים, במיוחד כי אח גדול תמיד מושך אותך לעשות יותר, אנחנו שוכחים שנבו הוא עדיין קטן, רק בן 9 ולא תמיד אומר שמפחד, שמנו לעצמנו הערה להיות יותר קשובים.
בחזרה מהמסלול, נבו ומיטל כבר אחרי 7 סיבובי טאקי, ציורים, ניידים ומבושלים היטב לעשות מסלול אמיתי. השעה סבירה ואנחנו עשרים דקות מהעיירה גווארני(Gavarnie), נקודת ההתחלה של אחד המסלולים היפים ביותר בטיול, מתחרה ראש בראש על המסלול היפה ביותר - סירק דה גווארני.
החננו בגווארני סביב שעת צהריים מוקדמת והתחלנו במסלול. הדרך מאוד פשוטה וקשה להתבלבל. הולכים ממש בתוך העיירה, בחלקים גדולים באזורים ללא תחבורה, בין דוכנים ומסעדות, בתי קפה וקיוסקים, כשהטבע הנהדר והאדיר מסביב מקיף אותך מכל כיוון, אי אפשר להפסיק לצלם. מנשנשים איזה ארטיק, איזה גבינה או נקניק, מצטיידים למי שרוצה בבגטים ודברים לדרך ולאט לאט עם ההליכה לצד הנחל מתחילים להתרחק מהעיירה אל תוך העמק.
זה למעשה מעין זירת קרקס (לכן נקרא Circ) ממצוקים ענקיים, ביניהם מפל גדול שנשפך מרחוק, אותו רואים בכל נקודה בדרך כמעט. באיזהשהו שלב מתחילים לעלות בעליה תלולה מאוד, שמהווה את רב המסלול, עד שמגיעים לבית מלון מבודד עם מסעדה ומזנון שמשקיף מצד אחד על המפל ומהצד השני על העמק העצום הזה, הירוק והמהמם שנפרש מאחורינו, אותו עמק שהשארנו מאחור בעודינו מטפסים לכיוון המלון.
קצת אחרי המלון יש כל מני נקודות נחמדות לעשות פיקניק או לרדת לנחל לטבילה. בדיוק שם גם אנחנו עושים פיקניק צהריים משולב ברביצה קלה על שמיכת פיקניק מתקפלת, לנוח מהמסלול ומהאוכל שבלענו מהר מדי. מזג האויר נעים אך מעונן חלקית, כל פעם שהשמש יוצאת היא מקשה על ההליכה, כשהיא נחבאת מאחורי ענן שחרחר, יש אפילו קצת טפטופים. אנחנו ממשיכים במסלול אחרי המלון עד למפל עצמו. גילוי נאות, זה לא נראה ככה מרחוק אבל זו עליה מאוד קשה, סופר תלולה, על מצע של אבנים ודרדרת קשים ביותר. אבל המאמץ משתלם מאוד ואנחנו מתענגים להצטלם ליד המפל, גם מההישג וגם מהנוף שלא חשבנו שיכול להיות עוד יותר יפה כמו שרואים אותו משם.
את הדרך חזרה אנחנו עושים יחסית מהר, כי אנחנו קצת רעבים והפיקניק לא ממש השביע. אנחנו מפנטזים על הרגע שבו ניכנס לגווארני עם שלל הפינוקים ובאמת בנקודה הראשונה שאנחנו רואים בדרך, אנחנו קונים גרניטה קרה למבוגרים וברד לילדים. אבל בשעה הזאת, אוף, כל המסעדות סגורות ושום מקום לא מגיש אוכל, יפתח רק בשש-שבע. איך אומרים בצרפתית? מרד! למזלינו, במקרה אנחנו מוצאים פיצריה פתוחה על הרחוב (שוב, זה רחוב, אבל זה גם חלק מהמסלול ככה שממש מדליק לשבת שם). אנחנו קונים שתי פיצות ובירות קרות. הפיצות ממש גרועות, אבל הן סוגרות את הפינה, הבירות נהדרות. כל המסלול כולל המפל וחזרה לוקח סביב 4 שעות תלוי בעצירות.
ביציאה מהעמק, אנחנו קולטים שלט למגלשת הרים. אוי כמה שאנחנו אוהבים. השעה גבולית, כמעט שבע, אבל כשאנחנו מבררים הם מסכימים לתת לנו שני סיבובים אם ניכנס ממש עכשיו (גמישות כלכך לא צרפתית מצידם). זו לא מגלשת ההרים הכי שווה שהיינו בה, אבל הילדים מאוד נהנים, מתארים נוף מטורף מלמעלה ושני סיבובים סוגרים להם בכיף את היום בזמן שאת המקום די סוגרים עלינו. למגלשת ההרים הזאת קוראים Bob Ludge ב Gedre.
בנסיעה חזרה לבקתה, אנחנו עוצרים לארוחת ערב בלוז סן סובר( Luz-Saint-Sauveur), כ 35 דקות ממקום הלינה שלנו. בלוז נראה שאף מקום שרצינו לדגום לא פתוח או פנוי. העיירה מפוצצת תיירים צרפתיים וכולם הזמינו מקום. במקרה אנחנו מוצאים מקום, ממש יפה, הרבה משפחות יושבות בו, נראה מדליק במרכז העתיק של הכפר, האוכל נשמע מבטיח ואפילו המלצר דובר אנגלית, אבל כגודל הציפייה, כך גם האכזבה והמקום אפילו לא ראוי לציון. עזבנו את לוז סן סובר עם תחושת החמצה קלה והלכנו לעשות השלמות ארוחת ערב אצלינו בבקתה.
יום 7 - יום מאולתר שיצא נהדר
היום אמור להיות יפה עד אחה"צ אז יתחיל להיות מעונן חלקית וגשום. התכנון שלנו היה ליסוע כשעה נסיעה דרך מעבר ההרים קול דה אוביסק (Col d'Aubisque) אל רכבת ארטוסט ולעשות את הטיול באגם ארטוסט שפספסנו ביום מעבר. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, אין לנו מזל עם ארטוסט ואין כרטיסים לשעות היפות, רק לשעות הגשומות ובצער רב אנחנו נאלצים לוותר. אז מה נעשה היום? טוב, מוציאים מהרשימות את המקומות שסימנו בעדיפות נמוכה, אחת מהן היא פארק החיות הפירנאי(Animal Park of the Pyrenees) בארג'לס גזוסט. ושוב, כמו במקרה של מבצר בוסונס, הפתעה נעימה לטובה!
פארק החיות הפירנאי שוכן על צלע הר, מוצל ברובו, משקיף על נוף יפה ויש בו שלל חיות כולל דובים, מרמיטות, פנדות אדומות נמרים ועוד. החיות בשונה מגני חיות בארץ נראות מתפקדות וגלויות ולא בדמי ימיהן, מתחננות לישועה. העברנו שם כמה שעות טובות ממש בכיף ואפילו אכלנו את ארוחת הצהריים במסעדה של המקום. זה פתרון נהדר ליום קליל, שרוצים לעשות באיזי אחרי יום טיולים מאומץ.
לאחר התלבטות, הגענו למסקנה שיותר מרכבת ארטוסט, רצינו (למען הדיוק רציתי) לראות ולעבור במעבר ההרים קול דה אוביסק. מעבר מפורסם ממנו מתחיל הטור דה פראנס. שהנוף ממנו אמור להיות מטורף. יותר מזה, הדרך עד אליו מאושון, D918 אמורה להיות עוצרת נשימה. אז להרגעת ה FOMO וכי גם ככה זה יום שזורמים בו, כיוונו למעבר קול דה אוביסק.
אז ככה, הדרך למעבר היא אחת הדרכים היפות שנסענו בהן בחיינו וזה לא שלא ראינו עולם. אתה פשוט שיכור מהנוף. בחלק האחרון שלה, לצד מצוקים מטורפים ובלי מעקה, על כביש צר דו מסלולי זה קצת מלחיץ אבל כלכך מתגמל, כלכך נהדר, כלכך עוצמתי ודווקא ליסוע שם במזג אויר מעונן ובהיר און אנד אוף מוסיף לקסם.
בסוף הדרך, שהיא בערך 30 דקות מאושון וכארבעים דקות מארג'לס, התיישב לו ענן על המעבר, ראינו את פסלי האופניים הענקיים ודי כלום מאחוריהם ומסביבם. עדיין היה יפה ומרגש. אבל רצינו יותר והיינו מוכנים לחכות בשביל זה.
על אף שלא ממש ידענו מה יש לעשות שם חוץ מלהצטלם ולחזור, מסתבר שיש כמה וכמה מסלולים באזור. ללא שם. אבל מסומנים. המסלול שהקיף את מעבר ההרים היה מעונן מאוד אז בחרנו את המסלול לכיוון השני הבהיר יותר, שמתחיל מאחורי המסעדה שממול. קיווינו שעם חזרתינו מהמסלול יתבהר מזג האויר ונזכה לתצפית המבוקשת. וזה בדיוק מה שקרה. המסלול היה מעלף!! פשוט יוצא דופן והמזג אויר התבהר תוך כדי שהלכנו בו כך שאחרי איזה שעה וחצי, כשחזרנו, ראינו את המעבר המפורסם עם פסלי האופניים הענקיים בשיא תפארתו וההתרגשות הייתה בשיא, היא כמובן הייתה צריכה להיות גם מתודלקת בעוד איזה ארטיק וקפה במרפסת המסעדה שממול.
בערב התכוונו לתת גיחה ללורדס (Lords), לצפות בטקסי הצליינים המפורסמים ואולי לאכול שם ארוחת ערב. אבל בגלל שהדרך לשם ממעבר ההרים (שהייתה לא פחות יפה מההלוך עם כיווני שמש שהאירו אותה באופן חדש) עברה דרך הבקתה שלנו, החלטנו לעצור, להחליף בגדים ולנשנש קלות. ואין מה לעשות, החזרה לבקתה שאבה אותנו פנימה לאוירת מנוחה רגועה. כבר התקלחנו, התחיל לרדת גשם חזק והחלטנו להעביר ערב נעים וביתי, לבשל ארוחת ערב לבד ולקדם קצת את האריזות ליום שלמחרת, בו היינו אמורים לשוב חזרה לספרד.
כמעט ותם הפרק הצרפתי של הטיול שלנו, אבל עדיין לא היינו אפילו באמצע הטיול והאמת, אפילו לא אחרי השיא.
לחלק ג' - בחזרה לפירנאים הספרדיים וברצלונה לחצו כאן
אם פספסתם את חלק א' על המקטע הראשון שלנו בפירנאים הספרדיים - לחצו כאן
לפירוט מקוצרר של המסלול:
פירנאים ספרדיים
יום 1 - נחיתה בברצלונה ונסיעה לאיינסה.
יום 2 - מסלול קניון אניסקלו, א.צהריים ב Buerba, שוטטות במרכז הכפר איינסה וארוחת ערב במסעדת כוכב המישלן Callizo.
יום 3 - קניונינג באזור סיירה דה גוארה. ליד Bierge. לינה באיינסה.
יום 4 - שביל המנזרים בטלה, נסיעה לצרפת דרך ביאלסה, יריד יום ראשון בארג'לסט גזוסט ולינה בבקתה ליד אושון לארבעה לילות הקרובים.
פירנאים צרפתיים
יום 5 - טיול לאגם גוב וגשר ספרד, העיירה קוטרקט, מופע עופות דורסים במבצר בוסונס.
יום 6 - ויה פראטה ואומגות בלוז טירולין (מסתיים בגשר נפוליאון), מסלול סירק דה גווארני והעיירה גווארני. מגלשת ההרים גדרה, ארוחת ערב וביקור בלוז סן סובר.
יום 7 - גן החיות הפירנאי בארג'לס גזוסט, כביש הנוף D918 עד מעבר קול דה אוביסק. מסלול באזור מעבר ההרים.
בחזרה לפירנאים ספרדיים
יום 8 - נסיעה לספרד דרך העיר טראבס, הצטיידות והתפנקות בדקתלון, הגעה לספרד למסלול ארטיגה דה לין. שוטטות במרכז ויאלה וארוחת ערב בסטקיית אל ראקו. לינה בויאלה לחמישה לילות הקרובים.
יום 9 - פארק החבלים נטואראן, ארוחת צהריים וכדורגל שכונתי בעיירה בוסוסט, החלקה על הקרח בויאלה.
יום 10 - נסיעה לאיספוט למסלול בשמורת איגואס טורטס. ג'יפ לאגם אמיטג'ס וממנו מסלול רגלי לאגם מאוריצי. בסיום המסלול שוטטות וארוחת צהריים באיספוט וחזרה לויאלה.
יום 11 - ראפטינג מהעיירה יאבורסי עד ריאלפ ואחר כך קיאקים באגם טוראסה.
יום 12 - מסלול אגמי קולומרס מנקודת ההתחלה בבאנס דה טרודס. ארוחת ערב במסעדת Wooloomooloo ופרידה מויאלה ללילה אחרון.
יום 13 - יום קיצור מרחקים לברצלונה. נסיעה של כשלוש שעות למלון מון סנט בנט. רביצה במלון, בבריכה וארוחה במסעדת המלון.
ברצלונה
יום 14 - נסיעה ל"הר המשונן" מונטסראט כולל רכבת שיניים למנזר, ביקור במנזר, הפוניקלור ומסלול נופי בירידה התלולה לתחנה. נסיעה לברצלונה ושוטטות בהרמבלס ובסימטאות הרובע הגותי. לינה בברצלונה בשני לילות הקרובים.
יום 15 - ארוחת בוקר בשוק סנט אנטוני, נסיעה למוזיאון המדע בברצלונה, חזרה לכיכר קטאלוניה לצהריים וקניות, פיצול: חצי הולכים למוזיאון ברצלונה בקמפ נאו והחצי השני לבית של גאודי - קאזה באטיו. בערב ארוחת פרידה מהטיול בסטקיית Le Selva.
יום 16 - טיסה חזרה לארץ ב 11 בבוקר שעון ספרד.
בחזרה למעלה לחצו כאן